סוגי הצוואות
כהקדמה אציין כי מאחר ופרטי הצוואה הם רבים, על כל אחד להיוועץ עם בית הוראה המתמחה בצוואות או לחלופין עם עו"ד המתמחה בעריכת צוואות הן על פי החוק והן על פי תוה"ק. רבים המצטטים את דברי חז"ל לעניין גיטין וקידושין, "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עימהם" כך להבדיל נאמר, כל שאינו יודע בטיב צוואות לא יהא עסק עימהם.
במאמר זה אתייחס רק לעניין הדין האזרחי לעניין צורת הצוואה.
בכדי שאדם יכתוב צוואה הוא חייב לעשות זאת מרצונו החופשי. כאשר עולות שאלות בעניין שפיותו של כותב הצוואה הרי שהצוואה נחשבת כאילו לא נעשתה מרצונו החופשי וצוואה כזו עלולה להיפסל.
על פי החוק יש ארבעה סוגי צוואות: 1) צוואה בכתב יד, 2) צוואה בעדים, 3) צוואה בפני רשות,
או, 4) צוואה בעל פה/צוואת שכיב מרע. לכל סוג וסוג דרישות מיוחדות לו.
צוואה בכתב יד:
הדרישות הן פשוטות. הצוואה צריכה להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה, עליה לכלול תאריך ולהיחתם על ידי המצווה עצמו. במקרה כזה לא נדרש עדים או אישור אחר על הצוואה. יש שטוענים שצוואה כזו היא הטובה ביותר מאחר והיא מביעה את דעתו של המצווה בלשונו ובכתב ידו. צריך להדגיש שכל הצוואה נדרשת להיכתב בכתב יד ולא במכונת כתיבה או בכל צורה אלקטרונית אחרת.
צוואה בעדים:
צוואה בעדים היא הצוואה הפשוטה שעושים בפני עורך דין שאינו נוטריון (בעניין עורך דין שהוא נוטריון נדבר בהמשך, לעניין צוואה בפני רשות). בכדי להכשיר צוואה בעדים נדרש שהצוואה תכלול תאריך, תיחתם בחתימת ידו של המצווה בפני שני עדים לאחר שהמצווה הצהיר בפני העדים שזו צוואתו. העדים מאשרים בחתימת ידם שהמצווה אכן הצהיר בפניהם שזו צוואתו וחתם בפניהם באותו מעמד. העדים חייבים לחתום באותו מעמד.
שני העדים חייבים להיות כשרים להעיד על פי חוק. כמו כן אסור שיהיה לעורך הצוואה או לעדים החתומים על הצוואה שום טובת הנאה מהצוואה. כאשר בהוראות מהוראותיה של הצוואה יש טובת הנאה לטובת העורך או העדים, הוראה זו בטלה. לפיכך על נהנה מהצוואה להימנע מכל נטילת חלק בעריכת הצוואה. בית המשפט פסל בעבר צוואה אשר אחד מילדיו של המצווה היה בתוך החדר שבו ערכו את הצוואה. ישנם עורכי דין שמקפידים שהנהנה אף לא יהיה בחדר ההמתנה בעת עריכת הצוואה. זאת כדי למנוע טענה של נטילת חלק והשפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה.
את שתי הצוואות שנזכרו לעיל ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה. על המצווה בעצמו לגשת לרשם לענייני ירושה ולהפקיד את הצוואה בידי הרשם. היתרון בהפקדת הצוואה היא ראיה לתאריך עשיית הצוואה שהוא לכל המאוחר יום ההפקדה. כמו כן, ההפקדה היא ראיה לכך שהאדם המגיש את הצוואה הוא האדם אשר ערך אותו. הרשם לא יקבל צוואה מאדם שאינו המצווה עצמו. יתרון נוסף קיים בכך, שאם תוגש בקשה לצו ירושה, הצוואה תקפוץ אוטומאטית במערכת של רשם לענייני ירושה והוא לא יאפשר חלוקה שלא על פי הצוואה. המצווה יכול בכל עת לקבל חזרה את צוואתו שהופקדה אצל הרשם.
צוואה בפני רשות:
אדם יכול לבא בפני שופט בית המשפט, רשם בית המשפט, רשם לענייני ירושה, דיין בית הדין הרבני או עורך דין שהוא נוטריון (לא כל עורך דין הוא נוטריון) ולומר בפניו, בעל פה, את תוכן צוואתו אן לחלופין להגיש לו את צוואתו בכתב. השופט, הרשם, הדיין או הנוטריון ייקראו בפני המצווה את אשר רשמו מפי המצווה או כפי שהוגש בפניהם בכתב והמצווה יצהיר בפניהם שזו צוואתו. השופט, הרשם, הדיין או הנוטריון יאשרו על גבי הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה אישר את תוכנה. כאשר הצוואה כתובה בלשון שאין המצווה שומע, צריך להקריא את הצוואה בשפה אשר המצווה מבין, והמתרגם יאשר על גבי הצוואה אישור קריאת הצוואה בפני המצווה. יש אפשרות חילופית שהמצווה יאשר על גבי הצוואה שהוא קרא אותה או את התרגום שלה.
כמו צוואה בפני עדים או בכתב יד, כך גם צוואה בפני רשות ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה.
צוואת בעל פה/שכיב מרע:
מדובר במקרה נדיר שהמצווה נטה למות או שהאמין שהולך למות, ואין שהות לערוך צוואה בכתב כדבעי. מפאת חוסר הזמן והבהילות בדבר, איפשר המחוקק עריכת צוואה בעל פה. המצווה מצווה בעל פה בפני שני עדים אשר מבינים את שפת הדיבור של המצווה. שני העדים צריכים לרשום את אשר צווה להם המצווה בציון תאריך הציווי ולתעד את הנסיבות לעשיית הצוואה בצורה זאת, ויחתמו שני העדים על הצוואה. את התיעוד של העדים מגישים לרשם לענייני ירושה. נדרש שהתיעוד, החתימה והמסירה יתבצעו בסמיכות האפשרית ככל הניתן. בצוואה בעל פה, בניגוד לשאר הצוואות, העדים יכולים להיות נהנים של הצוואה עצמה.
צוואה בעל פה פגה לאחר חודש ימים. כלומר, אם המצווה עודנו בחיים לאחר שעבר חודש ימים הצוואה בטלה.
ביטול הצוואה:
שתי דרכים לבטל צוואה. הדרך הראשונה היא כתיבת צוואה אחרת. לא חייבת להיות הוראה מפורשת בצוואה שמבטלת את הצוואה הקודמת אלא די בכך שהצוואה האחרונה סותרת את קודמתה. אם אין סתירה בין הצוואות הרי שאפשר לקיים את שתיהן ואין הצוואה המאוחרת מבטלת את הקודמות לה. הדרך השניה היא בהשמדת הצוואה על ידי המצווה. החוק קובע שבהשמדת הצוואה על ידי המצווה "חזקה שכוונת המצווה לבטלה."
נכתב ע"י עו"ד ישראל פסח.
אין לראות באמור כאן כתחליף לייעוץ משפטי כלשהו. בכל מקרה ומקרה יש להתייעץ עם מומחה בענף.
